מכון התערובת נהלל בע"מ נ' פואז ואחיו מזון בע"מ ואח'

החלטה

לפניי התנגדות לביצוע שטר חוב שנעשה ביום 08/01/13, על פיו התחייבו המבקשת 1 כעושה השטר והמבקשים 2-4 כערבים לו לשלם למשיבה כנגד השטר סך של 2,625,970 ₪ ביום 19/02/13 בתמורה לרכישות תערובת לבעלי חיים שסיפקה להם המשיבה.

המשיבה הגישה את השטר לביצוע בלשכת ההוצל"פ במסגרת תיק הוצל"פ 10-01819-13-6. רשמת ההוצל"פ הורתה על עיכוב ההליכים ועל העברת ההתנגדות לבית משפט השלום בנצרת. בשל סכום התביעה, החליט בית משפט השלום להעביר את התיק לבית המשפט המחוזי.

ביום 23/01/14 התקיים בפניי דיון במעמד הצדדים במהלכו נחקרה המבקשת 4, גב' פאדיה פואז, וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

תמצית טענות המבקשים:

המבקשים טענו כי המבקשת 1 נהגה במהלך השנים האחרונות לרכוש מאת המשיבה תערובות ומזון לבעלי חיים ולאור היקף רכישותיה הבטיחה לה המשיבה לא אחת הנחות ומחירים מוזלים והדבר קיבל ביטוי הן בהבטחות בעל פה והן בכתב. כמו כן, הוסכם בין הצדדים כי המשיבה תספק תערובות לחלק מלקוחותיה של המבקשת 1 באופן ישיר בתמורה למתן הנחות לאותם לקוחות ולתשלום עמלה בשווי 2% למבקשת 1. לטענתם, המבקשת 1 נהגה לאורך השנים לשלם למשיבה את תמורת רכישותיה באופן שוטף ואילו המשיבה לא עמדה בהסכמות, דבר שהתבטא בהפרזה במחירי התערובת, היעדר אספקה סדירה, אי תשלום עמלות כמוסכם, בלאי רב בתערובות והחלו מתגלעות ביניהן מחלוקות כספיות. בשל כך נערכו ביניהן מספר פגישות התחשבנות – בחודש 09/12 ובחודש 10/12 – ובפועל היחסים העסקיים ביניהן נמשכו עד חודש 12/12 ונכון לחודש זה עומד חובה של המבקשת 1 למשיבה על סך 1,332,290 ₪ לכל היותר.

המבקשים טענו כי ביקשו להמשיך את אספקת הסחורה והמשיבה הסכימה לכך בתנאי שהם יחתמו על שטר חוב בשם המבקשת 1 בערבותם והם הסכימו לכך וביום 08/01/13 הגיעו למשרדי המשיבה וחתמו על שטר חוב אשר נוסח על ידי ב"כ המשיבה וניתן לביטחון בלבד. לטענתם, חרף זאת, לא עמדה המשיבה בהתחייבויותיה, לא חידשה את האספקה ופתחה כנגדם תיק הוצל"פ לביצוע השטר בסכום שהינו כמעט כפול מסכום החוב.

המבקשים טענו כי המשיבה גרמה להם לנזקים, בין היתר, בשל המחירים המופרזים בהם חייבה אותם, הימנעותה מתשלום העמלות כפי שהתחייבה בגין מכירה ישירה ללקוחותיהם, בלאי בתערובות שסיפקה להם, נזקים שנגרמו להם עקב הפסקת הפעילות וגניבת לקוחות, אי לקיחה בחשבון של סכומי השיקים הדחויים שהיו ברשותה והפקדתם בבת אחת של השיקים של המבקשת 1 שהיו ברשותה, דבר שגרם להגבלת חשבונה בבנק. לטענתם, נזקיהם עומדים על סך של 2,525,999 ₪ ויש לקזזם מכל חוב הנתבע על ידי המשיבה ועל כן לא נותר להם כל חוב למשיבה ויש לקבל את התנגדותם לביצוע השטר.

תמצית טענות המשיבה:

המשיבה טענה כי המבקשים 2-4 ערבו, ביחד ולחוד, לכל החוב הן בערבות אישית והן בערבות לשטר. לטענתה, מדובר בהגנת בדים. הוסתרו במכוון מבית המשפט המסמכים הכי מהותיים על הסכמים שנחתמו ביום 08/01/13, שטר חוב שנחתם באותו יום, ערבות אישית מאותו יום ופרוטוקול חברה שנחתם, אומת ואושר על ידי עו"ד מטעם הנתבעים. כמו כן, הוסתרה במכוון בתצהירים התנהלותם בהחלפת השיקים, ביטולי שיקים, חשבונות מוגבלים, אכ"מים על מאות שיקים. הטענות שנטענו על ידי המבקשים היו ידועות בחודשים מאי, ספטמבר ואוקטובר 2012 ונכללו בתוך הסכם מאוחר מיום 08/01. הטענה כי מצבה הכלכלי של החברה קשה הינה ניסיון להתחמק מתשלום החוב, שהוסכם והוצהר ברחל בתך הקטנה.

המשיבה טענה כי שלושת התצהירים שצורפו לבקשה זהים אחד לאחד וכי הם לא רק נסתרו אלא קרסו. חלקו הראשון של התצהיר כלל לא יכול להתחבר עם חלקו השני. מסמכים שהנתבעת עצמה צירפה לתצהירה ומפנה אליהם מחד, היא מתכחשת לעצם קיומם. לטענתה, יש לדחות את ההתנגדות כולה, שכן אין מקום למבקשים שלא באו נקיי כפיים לבית המשפט ולא פרשו בפניו את כל היריעה העובדתית על מנת שיוכל לקבל החלטת אמת בתיק.

דיון:

כלל ידוע הוא כי התנגדות לביצוע שטר כמוה כבקשה למתן רשות להתגונן. התכלית החקיקתית של הליך סדר הדין המקוצר הינה "למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו" (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט (3) 41, 46 (2005); ע"א 3374/05 אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, (טרם פורסם - 1.5.06); א. גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי (מהדורה שמינית, 2005) 375). לאחרונה אף צוין, כי "בשל מעמדה הרם של הזכות הדיונית להתגונן, יש צורך במידת וודאות גבוהה בדבר חוסר רצינותן והעדר ממשותן של טענות ההגנה, כדי להצדיק דחיית בקשה לרשות להתגונן" (ע"א 10189/07 ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, (טרם פורסם, 15.6.2009) (להלן: "פרשת ששון"))

על רקע הדברים הנ"ל נקבע לא אחת כי על מבקש רשות להתגונן להראות, כי בפיו הגנה אפשרית מפני התביעה בסדר דין מקוצר, כדי שבית-המשפט ייעתר לבקשתו, ויעניק לו את "יומו בבית המשפט". בלשון אחרת, אם הציג הנתבע הגנה אפשרית ולו רק בדוחק, יש ליתן לו רשות להתגונן. הלכה פסוקה היא כי בשלב הבקשה למתן רשות להתגונן, בית המשפט איננו שוקל את מהימנותו של הנתבע ואין הנתבע צריך לשכנע בנכונות טענותיו שפורטו בתצהיר. (ע"א 16/89 "ורדים חב' לגידול פרחים" נ' החברה הישראלית לביטוח סיכוני סחר חוץ בע"מ, פ"ד מ"ה(5)735). יחד עם זאת, נפסק כי אין המבקש רשאי להסתפק בהעלאת טענות סתמיות וכלליות בתצהירו, אלא חייב הוא להיכבד ולהיכנס אל פרטי העובדות, שעליהן הוא מבסס את טענת הגנתו (ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון, פ"ד נג(1)390, 400).

הנטייה בפסיקתו של בית המשפט העליון בשנים האחרונות היא, ככלל, ליתן רשות להתגונן כל אימת שטענות ההגנה מעלות סוגיות המצדיקות בחינתן בדרך של בירור התובענה לגופה (ר' ע"א 620/06 סילבר נ' אטלי (פורסם בנבו, 18.11.08); ע"א 2113/06 סלימאן נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (פורסם בנבו, 18.6.08). במסגרת נטייה זו, שמירת האיזון הנדרש בין מתן הרשות להתגונן לבין הזכות להגיש תביעה בסדר דין מקוצר (בהתקיים התנאים המאפשרים זאת), יכול שתיעשה במספר דרכים: דחיית בקשה המבוססת כולה על "הגנת בדים"; התנאת הרשות להתגונן במתן ערובה; או הטלת הוצאות ככל שמתברר בסופו של דבר כי הרשות שניתנה להתגונן רשות סרק היא.

לאחר שעיינתי בתצהיריהם של המבקשים ובחומר המצוי בתיק ושמעתי את הצדדים וב"כ בדיון שהתנהל בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי יש ליתן למבקשים רשות להתגונן חלקית ומוגבלת כפי שיפורט להלן.

המבקשים טענו כי היחסים העסקיים בין המבקשת 1 לבין המשיבה נמשכו עד חודש 12/12 וכי בגין התערובות והמזון שרכשה המבקשת 1 מאת המשיבה בחודשים 11-12/12, בנוסף לחובה למשיבה עד סוף חודש 10/12, עומד חובה על סך 1,332,290 ₪. לפיכך, לכל היותר, יש ליתן למבקשים רשות להתגונן עד לסך של 1,293,680 ₪, שהינו ההפרש שבין סכום שטר החוב – 2,625,970 ₪ לגובה החוב בו הודו – 1,332,290 ₪.

המבקשים טענו עוד כי יש לקזז מהחוב הנתבע את הנזקים שגרמה להם המשיבה העולים לסך כולל של 2,525,999 ₪ בגין הפרשי מחיר, אי תשלום עמלות, בלאי בתערובות שסיפקה להם, נזקים שנגרמו להם עקב הפסקת האספקה וגניבת לקוחות, בגין סכומי השיקים הדחויים של המבקשת 1 ושל לקוחותיה שנפרעו ולא נלקחו בחשבון ובגין נזקים שנגרמו להם בשל הגבלת חשבון המבקשת 1.

מבקש רשות להתגונן רשאי להעלות כטענת הגנה גם טענת קיזוז. יחד עם זאת, טענה שכזו חייבת לפרט את הסכום הנתבע ואף להציג במדויק את מערכת הנתונים שעליהם היא מבוססת. דרישת קיזוז בעלמא ועל דרך הסתם, אין בה כדי ליצור תשתית מספקת, שעליה ניתן לבסס תביעת קיזוז המצדיקה דיון לגופה או הענקת רשות להתגונן. טענה סתמית בדבר הפסד כספי, כביכול, ללא ראיות מדויקות בדבר שיעורו של הסכום ודרך התהוותו וחישובו, אין גם בה כדי לבסס טענת קיזוז. (ע"א 579/85 אריאן נ' בנק לאומי, פ"ד מ(2)765).

אשר על כן, הנני סבור כי טענת המבקשים בדבר הנזק שנגרם למבקשת 1 בשל הגבלת חשבונה אשר הוערך על ידם בסך של 500,000 ₪ וכן טענת המבקשים בדבר השיקים הדחויים של המבקשת 1 ושל לקוחותיה שהיו ברשות המשיבה ונפרעו אשר הוערכו על ידם בסך של 800,000 ₪ אין בהן כדי ליצור תשתית מספקת המבססת תביעת קיזוז כמצוות ההלכה. לפיכך, אין מקום ליתן למבקשים רשות להתגונן בגין טענות אלו והמבקשים רשאים להגיש בגינן תביעה נפרדת נגד המשיבה, ככל שימצאו לנכון לעשות כן.